למי שחושבת שזה לא אפשרי להכין בכמויות גדולות, אני בדרך כלל מכינה מכל חותמת מינימום 80 סוכריות!! הכל עניין של תכנון, מיומנות ורצון, מוכנים לצאת לדרך.

1. לוקחים בצק סוכר (אני אוהבת להשתמש בעיקר עם לבן ללא צבעי מאכל) ומרדדים על מעט מעט קורנפלור או אבקת סוכר. כמובן שזה עניין של טעם אישי אבל אני מוצאת שרוב האנשים בסוכריות מעדיפים את הטעם של המרשלג. יש חברות נוספות כמו עלמה שאני מאוד אוהבת כשאני צריכה לעשות שימוש בבצק צבוע (אדום ושחור תמיד קונה צבוע מראש).
   
2. לשים את הבצק היטב בתנועות קיפול עד למרקם נוח כמו של פלסטלינה גמישה. בשלב האחרון שמים לב שה”קיפולים” נמצאים בצד אחד של הבצק. בצורה כזו כשנרדד את הבצק לא יהיו לנו “כיווצים” בחלק האחורי של הסוכריה.
   
3. מרדדים את הבצק לעובי של כחצי ס”מ
   
4. בשלב הזה אם אנחנו רוצים לעשות שימוש בחותמת אנחנו משמנים אותה ממש ממש מעט עם קריסקו (שומן צמחי) או מרגרינה – מדגישה כמות מזערית! לעבור טוב טוב בין החריצים של החותמת. מניחים את החותמת על בצק הסוכר ומטביעים בעדינות מאמצע החותמת ולצדדים.
   
5. כך זה אמור להיראות כשמרימים את החותמת. אם לחצנו חזק מידי ייתכן והמסגרת של החותמת תוטבע גם היא בבצק ולכן בעדינות עם האצבע לעבור בעדינות על הבצק ולהחליק אותו בחזרה.
   
6. בעזרת קורצן חותכים לצורה הרצויה.
        
7. מניחים לייבוש ע”ג נייר אפיה. אני אוהבת לייבש לפחות 24 שעות לפני שאני מתחילה לצבוע ולארוז. מייבשים חצי יום-יום על צד אחד ואז הופכים לצד השני לחצי יום נוסף.
   כשנוגעים בעדינות בסוכריה ניתן להרגיש שהיא “יבשה” וקשה . בשלב הזה גם להסיר בעדינות שאריות של קורנפלור/אבקת סוכר.
8. בעזרת מכחול דק דק דק (000) ואם רוצים לחסוך (כמו שאני עושה) קונים בחנויות קוסמטיקה מכחולים שמיועדים לציור על ציפורניים, מניסיוני רובם דקים מספיק.
   אפשר לצבוע בצבעי מאכל ג’ל – אני אוהבת למהול את הצבע הרצוי בצבע מאכל לבן – זה “אוטם” את הצבע ונותן מראה נקי יותר.
   בתמונה ההתמכרות החדשה שלי – צבעי מאכל מטאליים שנותנים את אפקט ה”וואווווו”.
   
9. הסוכריה מוכנה. ממתינים לייבוש ואורזים בצלופן. באופן עקרוני הסוכריה אכילה למשך התוקף של בצק הסוכר או צבע המאכל (המוקדם מביניהם), א-ב-ל מניסיון (החברים המשוגעים שלי עושים אוסף ), אחרי כחודשיים היא מתחילה “להצהיב” כך שאם רוצים להכין מראש אני ממליצה לא יותר מחודש לפני המועד הרצוי. באופן אישי אוהבת להכין מקסימום שבועיים מראש.
   

1. לחובבות הזוהר שבינינו – זה גם השלב להוסיף נצנצים אכילים ביד רחבה.
2. למי שחושבת שזה לא אפשרי להכין בכמויות גדולות, אני בדרך כלל מכינה מכל חותמת מינימום 80 סוכריות!! הכל עניין של תכנון, מיומנות ורצון.
3. אפשר להוסיף לבצק חומר שנקרא CMC שמקשה אותו בזמן קצר יותר, באופן אישי אני כמעט ולא משתמשת בחומר הזה לעיצובים “אכילים” וזאת לאור דיונים שקראתי בעבר בדבר טיב החומר המרכיב אותו. אם נערכים מראש פשוט מתחילים יום יומיים קודם ואז אין צורך.
4. מי שרוצה לעשות סוכריה על מקל – צריך לרדד טיפה יותר עבה כדי שהמקל לא יבלוט מהסוכריה , מכניסים את המקל בתנועות סיבוביות לגובה של שלושת-רבעי סוכריה ומניחים לייבוש. שימו לב להכניס בעדינות בצורה ישרה, אחרת המקל עלול לבלוט מאחור. (זו מיומנות נרכשת, אם לא הצלחתם בפעם פעמיים הראשונות לא להתייאש – בסוף קולטים את הפרנציפ!!)

דוגמאות נוספות: